נולד ב13/6/99
נפל ב1/7/24, בן 25 במותו.
הותיר אחריו הורים – שרון ואבי, ושני אחים – אופיר ונטע.
נפל בקרב במרכז רצועת עזה, כמפקד פלוגה בגדוד 121, חטיבה 8.
בוגר מחזור כ״ח (2017) בתיכון הדרים שבהוד השרון, במגמת היסטוריה ומדעי החברה.
לאחר סיום לימודיו בתיכון היה במכינה הקדם צבאית מיצר שברמת הגולן.
בצבא התנדב לשייטת, ממנה נאלץ לפרוש עקב פציעה במהלך השרות. למרות זאת, התעקש להמשיך לשרת כלוחם, ולכן נלחם להעלות בחזרה את הפרופיל שלו.
לאחר שהצליח, התקבל ליחידה 504. הוא שירת שם כלוחם קרוב לשנה, אך מכיוון שלא היו זמינים ביחידה תפקידי פיקוד החליט לעבור לחטיבת הנח"ל, שם שירת כקצין חי"ר.
במהלך המלחמה התנדב לקורס מ״פ מתוך אהבת הארץ ואנשיה, ומתחושת שליחות ורצון עז לתרום.
אייל אהב לטייל בטבע, לעסוק בספורט, לקרוא, ולהרחיב את אופקיו.
הוא היה צנוע מבפנים החוצה, העיניים התמימות והחיוך הביישני שלו כבשו כל אדם הנקרה בדרכו. רעות וחברות היו ערך עליון עבורו.
אייל ראה את נפש האדם שמולו, היה מנהיג שקט שהציב עשייה ודוגמא אישית כנר לרגליו.
שנה קודם חזר אייל מטיול ארוך והרפתקני ברחבי אמריקה, במהלכו עבד כחלק מצוות בסירת דיג באלסקה. זו הייתה תחנה אחת מני תחנות רבות נוספות בארץ ובעולם בהן ייחל לטייל, ולאסוף חוויות בדרך שאהב מכל.
בתקופה האחרונה נרתם אייל לסייע במסירות אין קץ למשפחתו, גם במחיר ויתור על תכניות קודמות.
5 ימים לפני נופלו, התחיל אייל את לימודיו לתואר ראשון בפסיכולוגיה ומנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן.
הוא ציפה מאוד לתחילת דרכו המקצועית, שייצגה עבורו את שיאו של פיתוחו האישי.
בנוסף לחלום זה שנגדע, אייל חיכה להקים משפחה משלו. תמיד חלם על הרגע בו יהיה איש משפחה – בן זוג אוהב ואב מסור, מלא בשמחת חיים כמו שתמיד היה בסביבתו.
