סיגל הייתה הילדה הקטנה שלנו – התינוקת שלי, כמו שאהבתי לקרוא לה.
היא גדלה והתחנכה בנתניה, ילדה יפה עם עיניים טורקיז נוצצות, סקרנית ובעלת חוש הומור.
מגיל צעיר התעניינה באנשים, תמיד שמה לב לאחרים וחיפשה איך לעזור.
בכיתה ג' בחרה להיות מגשרת ולסייע בפתרון סכסוכים בין תלמידים. בגיל 9 הצטרפה לתנועת הנוער "מכבי צעיר" והמשיכה בה עד כיתה י"ב, כמדריכה.
בסיום בית הספר, היא התגייסה לצה"ל ושירתה במודיעין חיל האוויר בצפת.
אחרי השחרור נסעה לטייל בדרום אמריקה, וכשחזרה החליטה להפוך את הרצון שלה לעזור לאנשים למקצוע.
היא למדה תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, והתמחתה בעבודה עם נוער בסיכון.
לתואר שני שרצתה לעשות, היא לא הספיקה.
סיגל הקדישה את כל חיי לנוער בסיכון
סיגל הובילה פרויקטים רבים בקהילה למען נוער ובתפקיד האחרון עבדה כעו״ס בביה״ס לנוער בסיכון ״ברנקו וויס״ בבת-ים.
בסיום חגי תשרי 2024, בית הספר ערך פעילות עם בני הנוער להנצחתה של סיגל, והחליט להפוך את האירוע למסורת מדי שנה
סיגל אמינה שבהינתן תנאים מתאימים והזדמנות יוכלו בני ובנות הנוער להיות אחראים על עתידם, לעבד את סיפורם האישי, לגדול מתוכו, ללבלב ולפרוח ולבחור לנתב את עתידם.
עם האמונה הזו, סיגל חלמה להקים בית קפה שיפעל על ידי בני נוער מקום שייתן להם כלים לעצמאות כלכלית, הזדמנות אמיתית לצמיחה, אחריות ושייכות, ובעיקר – מקום שייתן להם משמעות ותחושת ערך.
סיגל תמיד דיברה על החלום הזה עם ניצוץ בעיניים
אנחנו, המשפחה והחברים, ביחד עם כפר הנוער ״רמת הדסה״ ממשיכים את דרכה.
הקמנו עגלת קפה בכפר "סיג -קפה ומשמעות" שנולד מתוך החלום של סיגל.
מוזמנים לבקר שם.
היא ויוסי עמדו להתחתן ב 18 לינואר 2024, כבר היה אולם ואפילו שמלה.
פעם אחרונה שראיתי את סיגל היה כאשר הלכנו לקנות את המשלה ואכלנו צוהריים יחד.
את השמלה תרמנו לעמותת "רוח נשי" עמותה שעוזרת לנשים מוכות להתקיים כלכלי באופון עצמאי. ידענו שזו הרצון של סיגל
סיגל הגיעה למסיבת ה"נובה" כמתנדבת בפרויקט "אנשים טובים" של עמותת עלם
ב־7 באוקטובר סיגל נרצחה היא הייתה בת 31.
היא נרצחה כשעשתה את הדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב- לעזור ולראות את האחר וכך עשתה עד הרגע האחרון.