בני שחק יוסף מדר הי"ד
10.4.1997 – 7.10.2023
שחק, בננו הבכור, אח אהוב לאור, עופרי, כרמל, זהר ותומר.
את לימודיו סיים בדימונה, ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל. לאחר השירות החל בלימודי ניהול מלונאות ותיירות, והשלים את שנתו הראשונה בהצטיינות.
שחק חלם בגדול – לטייל בעולם, לרקוד בפסטיבלים, ללמוד ולהקים צימרים בדרום. הייתה בו תשוקה אמיתית להצלחה, לחקירה, ליצירה ולחיים מלאי משמעות. הוא היה הבן המושלם והטוב, האח הגדול הדואג, האכפתי, החבר הנאמן – כזה שכולם אהבו, ולכולם נתן מקום.
הוא האמין בכל ליבו בכוח הרצון, בהתמדה, בנחישות ובהגשמה עצמית, גם אל מול אתגרי היומיום. כל אתגר שעמד בפניו, הפך להזדמנות לצמיחה. שחק, בדרכו הצנועה והמיוחדת, היה מנהיג אמיתי – כזה שדחף את סביבתו להעז, לשאוף ולכבוש פסגות.
האור שבו, הלב הרחב, הנתינה האינסופית, ומצפן הערכים שבו האמין, ימשיכו ללוות אותנו ולהאיר את דרכנו. אישיותו גילמה את תמצית האהבה, ופיזרה אור גדול בעולם שלעיתים חשוך מדי. רוחו הייתה מגדלור של תקווה, ונוכחותו – חמימה ומרפאה – נגעה בליבם של רבים.
הוא הותיר אחריו מורשת של אהבת חינם, מעורבות חברתית וערכים של טוב, שימשיכו לעורר השראה ולעודד עשייה עוד שנים רבות.
שחק האמין ש"הכל פוסיבול" – שהכול אפשרי, אם רק נאמין בעצמנו.
אחרי הטיול הגדול, הוא חזר והתמסר ללימודים, וזכה מחבריו לכינוי "חכם התואר" – לא רק בזכות הישגיו, אלא גם בזכות ליבו ואישיותו שאיחדו את כולם סביבו.
הזיכרון שאנחנו הכי אוהבים הוא מהמפגשים המשפחתיים, כששחק ניצח על המנגל – עם מוזיקה טובה, בירה וחיוך שאין שני לו.
שחק שלנו, מתנת שמיים, טוב לב נדיר, חיוך נצחי – אתה לעד שזור בליבנו ובחיינו.
הוא הלך לרקוד בפסטיבל נובה – פסטיבל של אור, שמחה ואהבה – וממנו לא שב. שחק נרצח באכזריות בידי מחבלי חמאס, יחד עם חבריו הרבים. כולם – הרוגי מלכות – היוו מגן אנושי למדינת ישראל.
אורך ממשיך לזרוח בליבנו לעד, ינחה אותנו ויזכיר לנו לבחור תמיד באהבת חינם מעל הכול.
